עמ"ת 18208-09-08

תקציר

גזר הדין המדובר הוא ההחלטה להאריך את מעצרו של אדם המואשם בשורה של עבירות הקשורות לנהיגה מסוכנת ופזיזה. המערער חויב במעצר עד תום ההליכים נגדו, ועל החלטה זו הוגש ערעור. סעיפי האישום נגד המערער כוללים נהיגה בשכרות, נהיגה ללא זהירות ותשומת לב ראויה, נהיגה בזמן פסילה, תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הערעור התמקד בשאלה האם קיימת חלופת מעצר, כאשר פרקליטו של המערער הציע מעצר בית עם פיקוח אלקטרוני. עם זאת, בית המשפט דחה הצעה זו, בנימוק של מסוכנות המערער וחוסר אמינותו. השופט הסתמך על מספר פסקי דין קודמים במקרים דומים, תוך הדגשת חומרת העבירות והצורך להיאבק בנהיגה פרועה, המסכנת חיי אחרים. סירובו של המערער להיכנע לבדיקת שכרות, עברו הפלילי הקודם והתעלמותו מצווי בית המשפט נחשבו כולם לגורמים מחמירים. גם ניטור אלקטרוני נקבע כבלתי מספק, שכן הוא מסתמך על אמינותו של הפרט, דבר הלוקה בחסר במקרה זה. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי האינטרס הציבורי בביטחון גובר על זכותו של המערער לחירות, וצו המעצר המקורי נותר בעינו.