עת"מ 72093-03-19

תקציר

העותר, שהוא בעל הנכס, הגיש עתירה מנהלית בה ביקש לקבוע כי אין לו חובות כלפי העירייה ביחס לשלושה נכסים הקשורים אליו וכי לעירייה אין זכות לנקוט נגדו בהליכי גבייה מנהליים. העירייה, לעומת זאת, טוענת כי העותר לא הגיש בקשות להנחות וגם אם כן, היה על הבקשות להיות מוגשות בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק. בית המשפט מצא כי טענת העותר אינה נופלת בגדר סוגיות עקרוניות או ציבוריות ואף היא מועלית לראשונה בעתירה, דבר שאינו ראוי. מדובר בטענה שגרתית שהייתה צריכה לעלות כבר לפני שנים, כאשר נודע לעותר לראשונה על החוב. עוד ציין בית המשפט כי העותרת לא הציגה את כל העובדות וניסתה להסוות תביעה כספית כתביעה מנהלית. לפיכך, העתירה נעדרת תום לב. כמו כן, בית המשפט קבע כי העירייה שלחה כדין הודעות תשלום שנתיות לעותר ונקטה פעולות אכיפה שונות לאורך השנים. גם טענת העותר כי העירייה פעלה שלא כדין בקיזוז חלקי של החוב נדחתה, שכן לעירייה סמכות לנקוט בהליכי גבייה מנהליים. בית המשפט דחה גם את טענת ההתיישנות והשיהוי של העותר, וקבע כי העירייה נקטה בפעולות גבייה סבירות. לבסוף, בעניין ההנחה בארנונה, ציין בית המשפט כי הוא אינו יכול להורות על הנחה רטרואקטיבית ואינו יכול לכפות על העירייה להעניק הנחה כזו, במיוחד כאשר העותרת לא המציאה את המסמכים הדרושים. לפיכך החליטה השופטת לדחות את העתירה לגופה וקבעה כי פעולות העירייה היו חוקיות. בנוסף, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של העותר, החליט בית המשפט שלא להטיל הוצאות.