ת"א 22962-09-12

תקציר

בית המשפט דחה תביעה שביקשה להצהיר כי הגג הוא חלק מהרכוש המשותף בבית משותף, בשל פסק דין קיים המצהיר על הצמדת הגג לדירה ספציפית. פסק הדין הקודם, שלא הוגש עליו ערעור, מנע מבית המשפט לתת החלטה סותרת. זאת, למרות טענות המבקש בדבר פגמים פרוצדורליים בתיק הקודם. השופטת ציינה כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם, וכי הסעד המבוקש סותר את פסק הדין הקודם. בנוסף, התייחסה השופטת לרישום הצמדות והסכמים, תוך שימת דגש על נוכחותם בתיק הבית המשותף. על פי דיני הקניין, הסכמים אלה, למרות שאינם רשומים, יכולים לחייב בעלי דירות חדשות אם הם היו מודעים להם או יכלו לדעת עליהם באופן סביר. במקרה זה, הימנעותו של המבקש מעיון בתיק, שהכיל את ההסכמות הרלוונטיות, הצביעה על חוסר תום לב ומנעה ממנו לטעון אחרת. יתר על כן, אופיו של הסעד ההצהרתי המבוקש, הנגזר מדיני היושר, מילא אף הוא תפקיד בפיטורים, שכן בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו בהתחשב בעקרונות של יושר וצדק. השופטת הבהירה כי ההפטר לא הצדיק מתן צו לרשם המקרקעין לרישום פורמלי של העיקול, ולא פסק הוצאות למשיבים בשל איחורם ברישום ההצמדה.