ע"א 28229-06-16

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב לטובת המשיב, אשר ביקש לפנות את המערערת ונתבעים נוספים מחלקת קרקע שבבעלותם. בית המשפט קיבל את טענת הבעלות והזכות של המשיב לפנות את מסיגי הגבול, שכן הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם לבעלות או לחזקה כדין. הנאשמים, שפלשו לקרקע והשתמשו בה לצרכים שונים ללא רשות, נצטוו לפנות את המקום. החלטתו של בית משפט קמא התבססה על מספר גורמים מרכזיים: הימנעותם של הנתבעים מלהציג ראיות משכנעות, הוכחת בעלותו של המשיב במקרקעין והיעדר כל בסיס חוקי לחזקתם של הנאשמים. בנוסף, דחה בית המשפט טענות בדבר מעשה בית משפט, התנגדויות שיפוטיות וטענות לדיירות מוגנת או סמכות מכללא. פסק הדין הדגיש את הפלישה למקרקעי ציבור במקרה זה ואת הפקת הרווחים ממנה, ולכן אין זה צודק להעניק לנתבעים פיצוי כלשהו. לפיכך, הערעור נדחה, וצו הפינוי נותר על כנו, תוך פסיקת שכר טרחת עורך דין והוצאות למשיב.