סע"ש 49714-05-23

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה עניינה בתביעה של עובד תובע כנגד שני נתבעים - החברה שהעסיקה אותו (הנתבעת מס' 1) והמבקשת, שהיא בעלת המניות היחידה בחברה (הנתבעת מס' 2). התביעה מתייחסת לפגיעה בזכויותיו הסוציאליות של העובד, לרבות אי תשלום שכר, דמי חופשה ודמי הבראה, וכן לאי העברת ניכויים משכרו ליעדם. בית הדין לעבודה קבע כי בקשת העובד לדחות את הבקשה להפקדת ערבות להבטחת הוצאות הנתבעים, במקרה שהתביעה תידחה, היא כדין. בית המשפט נימק החלטה זו במספר נימוקים. ראשית, הציג העובד ראיות ראשוניות המוכיחות את טענתו, במיוחד כנגד הנתבעת מס' 1, בדבר הפגיעה בזכויות העבודה שלו. שנית, בית המשפט שקל את מעמדם המיוחד של העובדים ואת זכותם לגישה לצדק, ושקל לטובת פטור העובד מהפקדת ערבות. שלישית, הנתבעת מס' 1 חדלת פירעון ולא פורקה, ואילו למבקשת, כבעלת המניות היחידה, יש סמכות לפרק את החברה. בית הדין ציין כי טענת המבקשת כי ניסתה לפרק את החברה אך נדחתה על ידי העובד לא שינתה את מסקנתה. בית המשפט הדגיש כי החלטתו הנוכחית היא תיאורטית, המבוססת על הראיות שהוצגו לפני ההליך עצמו, ואינה שופטת מראש את התוצאה. לפיכך, הבקשה להפקדת ערבות נדחית, וסוגיית ההוצאות הקשורות בבקשה זו תיבחן בתום ההליך. פסק הדין מבטיח את גישתו של העובד לצדק ומכיר במעמדם המיוחד של העובדים כנושים, תוך התחשבות גם בעמדת המבקש.