ע"א 86/66

תקציר

בית המשפט העליון דחה את הערעור במקרה בו ביקשו המערערים רשות להתגונן מפני פסק דין מקוצר בגין שישה שטרות בסך 8,040 ל"י שהונפקו לרכישת קומבינה. המערערים טענו כי שטרות אלה נועדו לשמש בטוחה ליתרת התשלום, שכן מחיר הקומבינה לא הוגדר מלכתחילה. לטענתם, לא ניתן לפרוע את המשיב ללא חשבונות סופיים. עם זאת, בחקירתו הנגדית הודה המערער הראשון כי חתם על השטרות בסכום מסוים, הודה בחיובי ריבית המכוסים בשטרות נוספים, והפנה למסמך מיום 18.5.64, הקושר למחיר הרכישה של הקומבינה. ראיות אלה ערערו את הגנתם, והצביעו על כך שהסיבות שניתנו אינן מבוססות. בית המשפט קבע כי אמנם נאשמים אינם צריכים להוכיח את טענותיהם בשלב היציאה להגנה, אך הגנתם חייבת להיות אמינה; הנה, זה לא היה. בכך אישר בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והורה למערערים לשלם את התביעה ולכסות את הוצאות המשפט של המשיב בסך 750 ל"י. החלטת הערעור התקבלה פה אחד.