בג"צ 129/57

תקציר

פסק הדין מתייחס להחרמת בשר חזיר על ידי עיריית תל אביב-יפו מבעל אטליז נוצרי, מישל מנשי. מנשי ערער על ההחרמה וביקש להפעיל את העסק שלו למכירת בשר חזיר ומוצרי חזיר. בית המשפט העליון, בהרכב הנשיא אולשן, השופט ברנסון והשופט גויטיין, פסק לטובתו של מנשי וקבע כי ההחרמה אינה חוקית. בית המשפט הבחין בין שני סוגים של מקרים הנוגעים להתערבות בג"ץ בשיקול הדעת העירוני. הראשון מתייחס לנסיבות שבהן נחקק חוק עזר והאם מדובר בשומה סבירה. השני נוגע לחוק ההסמכה עצמו ולקביעה האם חוק העזר נחקק מתוך כוונה לחרוג מהיקף החוק. ככלל, בית המשפט נמנע מלהתערב בסוג המקרים הראשון, ומשאיר את שיקול הנסיבות לעירייה. במקרה זה מצא בית המשפט כי חוק הרשויות המקומיות (הרשאה מיוחדת) הסמיך את העירייה לאסור מכירת בשר חזיר בתחום שיפוטה, וכך עשתה. התלונה התייחסה אפוא לאי הפעלת שיקול דעתה של העירייה להחריג אזורים מסוימים מתחולת חוק העזר, כפי שמתיר החוק. בית המשפט הדגיש כי על חוק העזר לחול באופן טריטוריאלי ולא אישי, ללא אפליה על בסיס דת, גזע או לאום. עוד הודגש כי החוק וחוק העזר לא הטילו איסור על אכילת בשר חזיר אלא הגבילו את מכירת בשר החזיר. המחלוקת העיקרית הייתה האם חוק העזר משנת 1954, שחודש עם חקיקת חוק ההסמכה, היה סביר ותקף. בית המשפט בחן את חוק העזר לאור הוראות חוק ההסמכה ומצא כי סעיף 3(ב) לחוק העזר, שחייב רישיון למכירת בשר חזיר בשוק ציבורי, אינו מתיישב עם דרישת חוק ההסמכה כי על כלל האוכלוסייה להחיל הגבלות. לפיכך, קבע בית המשפט כי החרמת בשר החזיר של מנשי אינה חוקית, שכן היא בוצעה לפני תום 42 יום מחוק העזר החדש, שהיה מאפשר את המכירה. השופט ברנזון הוסיף חוות דעת מסכמת, המביעה ספק בהבחנה שנעשתה בין שני סוגי חוסר הסבירות. הוא הדגיש את העיקרון הקבוע של מבחן הסבירות לחוקי עזר עירוניים ואת התערבותו המוגבלת של בית המשפט במקרים כאלה. הוא מצא את חוק העזר סביר ולגיטימי וטען כי הימנעותה של העירייה מהחרגת גוש טריטוריאלי הייתה מוצדקת. השופט גויטיין הסכים עם החלטת הרוב בעניין החרמת בשר חזיר, אך לא הביע דעה על בקשתו של מנשי להפעיל עסק לבשר חזיר.