ע"א 3430/06

תקציר

בתיק מעורבים מספר גורמים הקשורים לפרויקט בנייה, ביניהם הקבלן הראשי יפרח, קבלן המשנה טלאל וקבלן משנה נוסף אמון. עובד של אמון, התובע אסדי, נפצע במהלך עבודתו באתר הבנייה ותבע פיצויים על פציעתו. האחריות לפגיעה נקבעה כ-55% על אמון כמעביד, 25% בטלאל ו-20% על יפרח. ליפרח הייתה פוליסת ביטוח עם כלל שכיסתה את חבות המעבידים, ואילו לטלאל הייתה פוליסה עם מנורה. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הפוליסה של כלל עבור יפרח חלה גם על אחריותה של טלאל, בנוסף לפוליסה של מנורה עבור טלאל. השופטים, השופט סוקול והמשנה לשופט ברלינר, הסכימו כי הפוליסה של כלל מכסה רק את חבות המעבידים ואינה כוללת את אחריותה של טלאל במקרה זה, שכן התובעת אינה עובדת של טלאל. לפיכך, כלל לא נדרשה לחלוק את נטל הפיצוי עם מנורה. השופט סוקול ראה בזהותו של המבוטח "נכס" בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח "אחריות המבוטח" ולא "הצד הניזוק", והדגיש כי יש לפרש את ביטוח האחריות כביטוח שיפוי. השופטים קיבלו את הערעור, וקבעו כי הפוליסה של כלל אינה מכסה את אחריותה של טלאל כלפי התובע. לפיכך, חלוקת הפיצויים תיקבע כאמור בפסק דינו הקודם של השופט עמית.