ת"א 14711-11-12

תקציר

התובע, מר עאדל ח'לילייה, תבע את דודו מצד אמו, הנתבע מר מוחמד וחיד בנאת (גנאם), בטענה כי רכש ממנו שתי חלקות קרקע בעסקאות שבוצעו בשנים 1992 ו-2008. בעוד שהעסקה הראשונה הייתה עבור שטח של שלושה דונם בחלקה 20, העסקה השנייה הייתה עבור חצי דונם קרקע בחלקה 4. תביעתו של התובע נתקלה בקשיים, משום שאף אחת מהעסקאות לא עוגנה בחוזה כתוב מסודר. לגבי המקרקעין בחלקה 20 היה בידי התובע שרטוט חלוקה שייצג את הסכמת הצדדים, וראיות נוספות הצביעו על הסכם מכר משנת 1992 לערך. הנתבע לא הכחיש את העסקה אך טען כי לא מדובר במכירה אלא בהיתר לתובע לעבד את הקרקע. בית המשפט פסק לטובת התובע והעניק לו סעד הצהרתי בגין עסקת המקרקעין בחלקה 20, בהתחשב בראיות ובטיב הזכויות בהן מחזיק הנתבע. סעד זה נגע לזכויות החובה של הנתבע, ואף חויב התובע לדווח על העסקה לרשויות המס. באשר לעסקה השנייה על הקרקע בחלקה 4, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת בשל מחלוקות אמיתיות בין הצדדים. הראיות שהוצגו לא שכנעו את בית המשפט כי הושג הסכם סופי, והתובע לא הביא ראיות מספיקות להעברת הקרקע. בקשתו של התובע לסעד הצהרתי בגין עסקה זו נדחתה, ובית המשפט נתן לו רשות לבקש סעד של פיצוי במקומו. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע בגין התביעה, ופסק הדין היה אמור להיות מועבר לרשות מיסוי מקרקעין נתניה.