ת"א 2372/03

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה כספית בסך 57,400 ₪ בגין הפרת הסכם שכירות לחנות מסחרית. התביעה הוגשה על ידי התובע, מר עזרא מוריס, כנגד הנתבע על כך שלא פינה את החנות המושכרת בזמן ועל כך שלא שילם דמי שכירות במשך שלושה חודשים. הנתבעת שכרה מהתובעת את החנות לצורך ניהול עסק למוצרי פעוטות בשם "במבינו". הסכם השכירות כלל סעיף הקובע פיצוי מוסכם של 100 שקל עבור כל יום שבו השוכר מתעכב בפינוי החנות. הנתבע שהה בחנות מעבר למועד המוסכם וגרם נזק לרכוש. התובע דרש פיצוי מוסכם בסך 44,500 ₪, 14,300 ₪ בגין נזקי רכוש ו-590 ₪ בגין שכר טרחת שמאי בסך כולל של 57,470 ₪. הנתבעת טענה כי היו הסכמים בעל פה שסתרו את תנאי החכירה בכתב. עם זאת, השופט דחה טענה זו ולא מצא ראיות להסכמות כאלה בעל פה. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא מכרה את המוניטין של החנות לנתבע. באשר לנזק שנגרם לחנות, פסקה השופטת לתובע סך של 1,090 ₪ בגין תיקונים נקודתיים אך לא פסקה לו את עלות צביעת הקירות או סוכך ההצללה המתקפל שכן הנתבעת פעלה בתום לב. עוד קבעה השופטת כי הפיצוי המוסכם של 100 שקל ליום היה סביר במקרה זה, בהתחשב בכך שמדובר בחוזה שכירות מסחרי ושימש הרתעה מפני שוכרים המפרים את מועד הפינוי. בהתחשב בפסק הדין החלקי שחייב את הנתבע לשלם 12,222 ₪, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 33,278 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית משפטית ממועד הגשת התביעה. בנוסף, חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪.