ע"ז 42958-04-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי צוואות שהותיר אחריו המנוח, מ', ולהשגות שהעלו שתי בנותיו של מ', ח' ור', בנוגע לתוקף הצוואות. מ' חתם על צוואה בשנת 2014, בה הוריש מחצית מעיזבונו לר' ואת המחצית השנייה לשלושת נכדיו (ילדיו של ח'), וצוואה נוספת בשנת 2015, בה שינה את דעתו והוריש את כל עזבונו לשלושת נכדיו, תוך הרחקת ר' לחלוטין. הצוואה האחרונה הוכנה ונערכה על ידי הנכדים, ובמיוחד על ידי א', שהוא גם עורך דין, ונשלחה לנוטריון, עו"ד ז', לחתימתו של מ'. בית המשפט קבע כי שתי הצוואות אינן תקפות. הצוואה הראשונה נערכה על ידי א', וזו סיבה מספקת לפסול אותה על פי דיני הירושה בישראל, שכן לא ניתן לערוך צוואה שבה הנהנה הוא גם מנהל העיזבון. יתר על כן, בית המשפט מצא כי שתי הצוואות הושפעו שלא לצורך מ-ח' וילדיה, שכן הם היו מעורבים מאוד בעריכתן, עד כדי עריכה בפועל, וחתימתה של מ' הושגה במרמה. בית המשפט הצביע גם על חוסר עקביות ופגמים צורניים בצוואה השנייה, בכל הנוגע לדרישות לצוואות בפני נוטריון, וכן על היעדר אישור רפואי המעיד על כשירות הצוות של מ' ביום החתימה, חודש בלבד לאחר הוצאת תעודה כזו. מעורבותם הרבה של הנכדים בעריכת הצוואה, השפעתה הבלתי הוגנת של אמם על מ' ונסיבות מחשידות נוספות סביב הצוואה השנייה, הביאו את בית המשפט לקבוע כי היא אינה משקפת את רצונו האחרון האמיתי של מ'. לפיכך, שתי הצוואות פסולות, והצדדים נדרשים לעתור למתן צו ירושה על פי הדין הישראלי. כמו כן חויבו הנכדים לשלם לר' הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.