ע"א 1148/21

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעורם של המערערים, שביקשו לנהל הליכים משפטיים נפרדים בנפרד מהתביעות שניהל נאמן התביעות מטעם חברה משקיעה בהסדר נושים. בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי למערערים אין עילת תביעה עצמאית שתצדיק את תביעתם המשפטית הנפרדת. המערערים טענו כי טענותיהם, הנגזרות מהסכם עקרוני, נבדלות מהתביעות הנכללות בהסדר הנושים, אשר הקצה לנאמן התביעות באופן גורף את כל הזכויות בתביעות הקשורות לפרויקטים שונים. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילת תביעה אישית נפרדת מטענות הנאמן. בית המשפט הדגיש את אופיו הכולל של הסדר הנושים, שהמערערים היו מודעים לו, ושאליו התנגדו בעבר אך בהמשך משכו את התנגדותם. הסכם העקרונות, לטענת בית המשפט, שימש בעיקרו מסגרת להסכמי ניהול פרויקטים ולא יצר בסיס חוזי עצמאי לטענות המערערים. יתר על כן, טענות המערערים חפפו באופן משמעותי לאלו שהוגשו על ידי נאמן התביעות, וכללו את אותן טענות לרשלנות והתנהגות בלתי הולמת כלפי אותם נתבעים בתוך המבנה התאגידי. משכך, לא מצא בית המשפט בסיס משפטי לתביעה נפרדת של המערערים מחוץ לגדר הסדר הנושים הקיבוצי. ההחלטה התבססה גם על עקרונות דיני חדלות פירעון, תוך שימת דגש על אופיין הקולקטיבי של התביעות בהליכים מסוג זה כדי למנוע תביעות פרטניות העלולות לפגוע בהליך הפשרה הקיבוצי. פסק הדין נתמך על ידי שני השופטים המוסכמים, תוך דחיית הערעור ופסיקת הוצאות למשיבים.