עמ"ת 38577-10-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק הדין בעמ"ת 38577-10-24** **מבוא** פסק דין זה של בית המשפט העליון (כב' השופט חאלד כבוב) דן בערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר הורה על מעצרו של העורר, חגי אברהם, עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. הערר מתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.10.2024. **רקע עובדתי ומשפטי** 1. **כתב האישום:** העורר מואשם בשתי עבירות של אחזקת סם שלא לצריכה עצמית, נשיאה והובלת נשק ואביזר נשק, כניסה והתפרצות לדירת מגורים, ושיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען, נתפסו ברשותו נשק תת-מקלע מאולתר, מחסנית ריקה, כ-70 גרם סם מסוג METHYLMETHCATHINONE, וכ-13 גרם קטמין. כתב האישום מתאר נסיבות בריחה מהשוטרים, השלכת סם, התפרצות לדירה ריקה, והסתתרות חומרים. 2. **הליכי מעצר קודמים:** * **בית המשפט המחוזי (כב' השופט מיכלס):** ביום 15.02.2024, הורה על מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת, תוך הסכמת בא-כוח העורר לקיומו של "ניצוץ ראייתי". * **בית המשפט המחוזי (לא צוין שם השופט):** ביום 30.05.2024, לאחר דיון מעמיק, קבע בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לעבירת ההתפרצות וכן ראיות הקושרות את העורר לתיק הגב שבו נמצאו הנשק והסמים. בית המשפט לא הפנה את העורר לשירות המבחן, בקובעו שעילת המסוכנות, הנובעת מעבירת הנשק ועברו הפלילי המכביד (שש הרשעות קודמות), אינה מאפשרת בחינת שחרור לחלופת מעצר. נקבע כי לא ניתן לתת אמון בעורר לצורך בחינת חלופת מעצר. * **בית המשפט העליון (בש"פ 4651/24, כב' השופט כשר):** בהחלטה קודמת, קבע השופט כשר כי יש לקבל תסקיר מעצר נוכח "חולשה ראייתית, מסוימת, שנמצאה על ידו ביחס לטענה כי העורר נשא את התיק עמו על הגג". 3. **תסקיר שירות המבחן והחלטת בית המשפט המחוזי מושא הערר:** * **תסקיר שירות המבחן (28.08.2024):** בעקבות הוראת השופט כשר, הוגש תסקיר מפורט, שכלל גם בחינת מפקחים. התסקיר לא המליץ על שחרור לחלופת מעצר או איזוק אלקטרוני. נקודות מרכזיות בתסקיר: * קיומה של חולשה ראייתית מסוימת (כפי שציין השופט כשר), אך אישור בדבר קשר של העורר למרבית העבירות. * אישור קביעת בית המשפט המחוזי הקודמת, כי לא ניתן לתת אמון בעורר. * אינדיקציות נוספות למסוכנות משמעותית: התמכרות, דפוסים שוליים, חוסר הרתעה מהחוק, התנהלות חסרת גבולות. * העורר מבטא מוטיבציה לשינוי ורצון לטיפול, אך לא שולב בטיפול בבית המעצר. * בחינת המפקחים: רצון טוב של המשפחה לסייע, אך היסטוריה של קושי בהצבת גבולות לעורר. * מסקנה: חלופת המעצר המוצעת אינה מאיינת את הסיכון המשמעותי. * **החלטת בית המשפט המחוזי (14.10.2024):** בית המשפט סיכם כי קיימות ראיות לכאורה להחזקת נשק וסמים קשים, בשילוב עבר פלילי מכביד ומאפייני אישיות ומסוכנות כפי שעולה מהתסקיר. על כן, חרף החולשה הראייתית שצוינה על ידי בית המשפט העליון, נקבע כי המסוכנות מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. נדחתה טענת הצורך לחרוג מהמלצת שירות המבחן. 4. **הערר לבית המשפט העליון:** * **טענות העורר:** * המסד הראייתי אינו תומך בקיום ראיות לכאורה. * בית המשפט קמא התעלם מקביעת בית המשפט העליון ומהקושי הראייתי. * שגה בית המשפט קמא בהתייחסותו לתסקיר מעצר "לקוי", ללא הזמנת תסקיר משלים. * שגה בהסתמכותו על תסקיר המבוסס על אי-לקיחת אחריות, בעוד העורר כופר במעשים. * שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא בחן בעצמו את המפקחים המוצעים. * **טענות המשיבה (בדיון):** סמך ידו על החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת התסקיר השלילי, העבר הפלילי, והרשעה אחרונה בעבירת נהיגה ללא רישיון. **דיון והכרעה של בית המשפט העליון** 1. **העיקרון המנחה:** בית המשפט העליון דוחה את הערר. נקודת המוצא היא קיומה של תשתית ראייתית לכאורה הקושרת את העורר לעבירות משמעותיות, כפי שאושר כבר על ידי השופט כשר. 2. **משקל התסקיר:** בית המשפט מדגיש כי התסקיר שהוגש הינו "שלילי, באופן שאינו משתמע לשני פנים". בית המשפט הבהיר, בפסקה 10, כי אינו מקבל את טענת העורר לפיה התסקיר שלילי רק בשל אי-קבלת אחריות בעודו כופר בהאשמות. בית המשפט מפנה להלכה לפיה עמידה על חפות בפני שירות המבחן אינה עומדת לנאשם לרועץ (ראו הפסיקה שצוטטה – בש"פ 5329/24 שיבלי). אלא, התסקיר מבהיר במישורים רבים מדוע לא ניתן לקיים את תכליות המעצר באמצעים מידתיים יותר. 3. **עילת המסוכנות:** למרות קיומה של חולשה ראייתית מסוימת (ביחס לנשיאת התיק על הגג), בית המשפט העליון מאמץ את קביעת בית המשפט המחוזי כי המסוכנות הנלמדת מעבירות החזקת הנשק והסמים, יחד עם מאפייני האישיות והמסוכנות של העורר כפי שעולה מהתסקיר המפורט ומהעבר הפלילי, מצדיקות את המשך מעצרו עד תום ההליכים. 4. **התערבות בהחלטת בית המשפט קמא:** בית המשפט קובע כי בנסיבות העניין, אין כל מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין** 1. **איזון בין חזקת החפות לחובת המעצר:** פסק הדין ממחיש את המתח התמידי בין זכותו של נאשם לחזקת החפות לבין הצורך להגן על שלום הציבור וביעורן של עבירות מסוכנות. במקרה זה, למרות טענות העורר לחולשה ראייתית, בית המשפט העליון אינו רואה בכך עילה לשחרורו, כאשר יתר הראיות, בשילוב עם המסוכנות הנשקפת ממנו, מצדיקים את המשך המעצר. 2. **תסקיר שירות המבחן ככלי מרכזי:** פסק הדין מדגיש את חשיבותו של תסקיר שירות המבחן ככלי מרכזי בקבלת החלטה לגבי המשך מעצרו של נאשם. בית המשפט לא נרתע מלקבל את קביעות התסקיר גם כאשר הוא שלילי, ומבסס עליהן את החלטתו, תוך שהוא מבהיר כי תסקיר שלילי אינו בהכרח נובע מ"אי-לקיחת אחריות" בלבד. 3. **הבחנה בין "חולשה ראייתית" ל"היעדר ראיות לכאורה":** בית המשפט העליון מבחין בין קיומה של "חולשה ראייתית מסוימת" (כפי שנקבע על ידי השופט כשר) לבין היעדרם של "ראיות לכאורה" באופן שיצדיק שחרור. במקרה זה, למרות אותה חולשה, ה"ראיות לכאורה" ביחס למרבית העבירות, ובפרט עבירות הנשק והסמים, נותרו בעינן. 4. **הלכת "התעלמות" מקביעת ערכאה גבוהה יותר:** טענת העורר כי בית המשפט קמא התעלם מקביעת בית המשפט העליון לא זכתה לקבלת העדפה. בית המשפט העליון אינו מקבל טענה זו, ורואה בהחלטתו דחיית הערר – הסכמה של בית המשפט העליון להחלטת בית המשפט קמא, אף תוך מודעות לחולשה הראייתית שצוינה. 5. **אי-בחינת מפקחים על ידי בית המשפט העליון:** הטענה כי בית המשפט המחוזי לא בחן בעצמו את המפקחים המוצעים אינה מקבלת ביטוי משמעותי בפסק הדין. הדבר מרמז כי בית המשפט העליון מסתמך על הערכת שירות המבחן ובית המשפט המחוזי באשר לאי-מספיקותם של המפקחים לאיין את הסיכון. 6. **עבר פלילי כגורם מכריע:** פסק הדין מדגיש שוב את המשקל המשמעותי של עבר פלילי מכביד, ובפרט עבירות מסוכנות כגון החזקת נשק וסמים, בקבלת ההחלטה לגבי המשך מעצר. **סיכום** פסק דין זה מבטא את מדיניות המשפט בעת הנוכחית, לפיה יש לנקוט בגישה מחמירה כלפי עבירות המסכנות את שלום הציבור, כגון החזקת נשק וסמים. גם כאשר קיימות נקודות חולשה ראייתיות מסוימות, עילת המסוכנות, כפי שהיא נלמדת מהחומר, העבר הפלילי, ומאפייני האישיות כפי שבאים לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן, עשויה להכריע לטובת המשך המעצר עד תום ההליכים. ההסתמכות על תסקיר שירות המבחן, גם כאשר הוא שלילי, הינה מרכזית בהחלטה זו, תוך דחיית טענות ההגנה לפיהן התסקיר היה "לקוי" או התבסס רק על אי-לקיחת אחריות.