ה"פ 1005-06-10

תקציר

המבקשת, חברה קבלנית, תבעה לבטל הערת אזהרה שנרשמה על שם המשיבים בנוגע לדירה בבת ים. המבקש טען כי למשיבים הייתה רק אופציה לרכוש את הדירה, אותה לא מימשו, ולכן יש למחוק את הערת האזהרה. המשיבים טענו כי היה הסכם מכר בין הצדדים וכי הם לא ויתרו על הרכישה. השופט בחן את העובדות ומצא כי גרסת המשיבים מפורטת ומשכנעת יותר מזו של המבקש. עוד ציין כי לעדה המרכזית של המבקשת, שלא הייתה מעורבת באירועים, לא הייתה כל ידיעה אישית על העניין ולכן לעדותה לא ניתן משקל רב. השופטת קיבלה את טענת המשיבים כי הצדדים התקשרו בהסכם מכר, ויעידו על כך תשלומים ניכרים של המשיבים, מסירת הדירה על ידי המבקש והתאמות ייחודיות שבוצעו בה לפי בקשת המשיבים, ורישום הדירה על שם המשיבים. יתר על כן, השופטת קבעה כי מזכר ההבנות בין הצדדים הוא חוזה מחייב, על אף שחסרו בו כמה פרטים, אותם ניתן להשלים באמצעות פנייה לחוק או למנהג, או באמצעות החלת דוקטרינת הביצוע המיטבי. השופטת דחתה גם את טענת המבקשת כי המשיבים ויתרו על זכותם בדירה באמצעות רכישת דירה אחרת, שכן מזכר ההבנות לגבי הדירה השנייה נחתם לאחר הראשונה. לבסוף, מצא השופט כי חובם של המשיבים למבקש, אם בכלל, קוזז זה מכבר מדמי השכירות שגבה המבקש מהשכרת הדירה הנדונה. לפיכך, נדחתה תביעת המבקש והמבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.