ע"א 457/61

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור של אב שנטש את אשתו ההרה ועזב את הארץ, על פסק דין של בית המשפט המחוזי שחייב אותו לשלם מזונות לבתו הקטינה. האב טען כי ההליכים ופסקי הדין של בתי הדין הרבניים בעניין גירושיו מאמה של הילדה צריכים לפטור אותו מתשלום מזונות, וכי על האם לשפות אותו בגין כל תשלום שישלם. בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הסכמת האם לקחת על עצמה את כספי הילד ולשפות את האב נעשתה תחת לחץ, ולכן אינה מחייבת. עוד נקבע כי פסק הדין של בתי הדין הרבניים בעניין הגירושין אינו מונע מבית המשפט המחוזי לדון בתביעת הילדה למזונות, שכן האב לא היה אזרח ישראלי ולא תושב, והנערה, כבעלת עניין, לא הסכימה לפטור את האב מחובת המזונות. יתר על כן, הסכמת ההורים כאפוטרופוסים טבעיים אינה יכולה להחליף את הסכמת הילדה, ואין זה טובת הילד לשחרר את האב מחובתו. לבסוף, אישר בית המשפט המחוזי את דחייתו של בית המשפט המחוזי את תביעת האב לשיפוי מהאם, בהתבסס על הקביעה כי הסכמת האם נעשתה תחת לחץ, אשר על פי הדין העברי מבטל הסכם כזה.