רע"פ 9818/01

תקציר

פסק הדין כולל שתי עתירות אזרחיות הקשורות ללשון הרע ופגיעה בפרטיות. בעת"א 8295/02 הורשעו המערערים תחילה בלשון הרע בגין כתבה שביקרה את מעשיה של המשיבה כסייעת בגן, תוך שימוש בשפה סנסציונית ובטענות מוגזמות. בית המשפט המחוזי אישר את ההרשעה על יסוד הכוונה לפגוע. עם זאת, בערעור נטען כי אין ראיות ישירות המצביעות על כוונה לפגוע במשיב מעבר לסגנון הכתבה. בית המשפט העליון ציין כי הכתבה אפשרה למשיב להגיב באריכות, ועל פי אמות המידה הקיימות כיום ללשון הרע, המתמקדות בכוונה ממשית ולא בציפייה סבירה, התקבל הערעור בגין לשון הרע אך לא בגין פגיעה בפרטיות. התמונות שפורסמו הוגדרו כ"תמימות", ולא מזיקות מטבען, ובכך ביטלו את ההרשעה בפרטיות. בעת"א 9818/01 זוכה המשיב מאשמת לשון הרע למרות לשון הרע בכתבות על המערער, שכן לא הוכחה הוכחה חד משמעית לכוונה לפגוע. ממצאי השופט כובדו וציינו כי הכוונה לא הוכחה מעבר לתוכן שפורסם. ככלל, בית המשפט הדגיש כי סנקציות פליליות בגין לשון הרע מחייבות נטל גבוה להוכיח כוונה מפורשת לפגוע, בהתאם לאינטרס הציבורי ולחופש הביטוי.