רע"פ 1737/23

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור, והדגיש כי ערעורים כאלה שמורים למקרים חריגים של שאלות משפטיות עקרוניות או חשש לעוול חמור. המקרה עסק בסיווגו של כלב כמסוכן על פי חוק הפיקוח על כלבים, כאשר לווטרינר העירוני יש סמכות לקבוע קביעה זו על סמך גזעו ומאפייני התנהגותו. המבקש ערער על סיווג זה, ובפרט על מומחיותו של הווטרינר העירוני. עם זאת, בית המשפט ציין כי הווטרינר, ד"ר חדד, סיפק עדות ברורה על התנהגותו התוקפנית של הכלב ועל הדמיון הפיזי שלו לרוטוויילר, מה שהצדיק את ההגדרה המסוכנת. למבקש הייתה זכות לערער על החלטה מנהלית זו, אך לא עשה כן. בנוסף, התייחס בית המשפט לחששותיו של המבקש מחומרת עונשו בגין עבירות נלוות, וקבע כי העונשים עולים בקנה אחד עם המדיניות ואינם מצדיקים התערבות. ההחלטה הדגישה גם סוגיות בחשיבה המנהלית הנוגעות לסיווג כלבים לפי החוק, וציינה היעדר קריטריונים מפורטים להערכת דמיון פיזי והתנהגותי לגזעים מסוכנים, המשפיעים על הזכות להליך ערעור מושכל. למרות חששות אלה, בית המשפט דחה את הבקשה, ודחק במחוקקים לשקול לשפר את בהירות הקריטריונים המשמשים לקביעות כאלה.