דב"ע לג/24 - 0

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור על פרשנותו של סעיף 143 לחוק הביטוח הלאומי והאם הוא מאפשר למערער לקבל שתי קצבאות נפרדות לתקופה אחת. המערערת טענה כי ההוראה החלה היא סעיף 2 לסעיף 143, הנוגע לפנסיה, ואילו האופוזיציה טענה כי סעיף 1 לאותו סעיף, המתייחס לקצבאות, הוא הסעיף הרלוונטי. בית המשפט קבע כי השימוש שעשה המחוקק במונח "קצבאות" בפסקה 1 הוא מכוון ויש לפרשו כפשוטו, במיוחד כאשר קיימת הוראה ספציפית העוסקת בקצבאות. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי הכוונה העומדת מאחורי החוק היא למנוע מיחידים לקבל כפל גמלות, וסעיף זה קובע בבירור כי לא ניתן לתת קצבאות שונות לתקופה אחת, ובכך מחזק את הפרשנות לפיה תביעת המערערת לשתי קצבאות אינה תקפה. בית המשפט הדגיש גם את הגורמים המבחינים בין ביטוח מסחרי לביטוח סוציאלי, והדגיש כי ביטוח סוציאלי הוא מבוסס צרכים ומכוון לספק דרישות מינימליות, ללא קשר לפרמיות הביטוח המשולמות. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו על בתי המשפט לפרש חוקים על פי משמעותם הפשוטה וכוונת המחוקק, וכי פוליסות ביטוח סוציאלי נועדו לענות על צרכים חברתיים ולא להיות נשלטות על ידי נסיבות אישיות או שיקולים מסחריים. משכך, הערעור נדחה, תוך שהוא מקבל את ההחלטה הראשונית ומדגיש את חשיבות לשונו הברורה ותכליתו של חוק הביטוח הלאומי.