סע"ש 50817-10-15

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה לתשלום בגין הפרת זכויות עובדים בענף הבנייה. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף או לחילופין לעכב אותה עד למיצוי ההליכים הפנימיים הקבועים בהסכם הקיבוצי הכללי בענף הבנייה. השאלה המרכזית הייתה האם על התובע לנסות תחילה לפתור את הסכסוך באמצעות ועדת הפרטה, כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי, או שמא הוא זכאי לפנות ישירות לבית המשפט. השופטת קבעה כי מאחר שהעסקתה של התובעת הסתיימה בשנת 2013, כשנתיים לפני כניסתו לתוקף של פרק 12 להסכם החדש, חלות הוראות ההסכם הקודם. מאחר שההסכם הקודם לא חייב את העובדים למצות את האפשרויות הפנימיות לפני פנייה לבית המשפט, התובע יכול היה להמשיך בתביעתו מבלי להגיע תחילה לישיבת ועדת הפרטה. השופטת הפנתה לפסיקה קודמת (פרשת גוטליב) שפירשה את ההסכם הישן ככזה שאינו מחייב עובדים לפנות למנגנון יישוב סכסוכים בפני בית המשפט. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי הסכמים קיבוציים לרוב אינם חלים רטרואקטיבית, ולכן לא ניתן להשתמש בפרק 12 להסכם החדש, שנכנס לתוקף לאחר סיום העסקתו של התובע, כדי לחייב אותו בוועדת הפרטה. במקרה זה, המדיניות של עידוד יישוב סכסוכים באמצעות הסכמים לא גברה על מגבלת הזמן. לפיכך, בקשת הנתבע נדחתה, והתובע יכול היה להמשיך בתביעתו בבית המשפט מבלי למצות תחילה את אופציית ועדת ההפרטה הפנימית. שני הצדדים עודכנו בהחלטה, שלא נשאה בעלויות.