תמ"ש 10593-02-22

תקציר

התיק סובב סביב הסכם פרידה עסקית שנחתם בין אב לשני בניו, יחד עם נשותיהם, שמטרתו לפרק שותפות לא רשומה. האב, ששימש כתובע 1, יזם את ההסכם לסיום סכסוכים בין בניו וקיווה שהוא יסדיר את מערכת היחסים ביניהם. עם זאת, מחלוקות התעוררו לאחר החתימה, מה שהוביל את התובע 1 ואשתו (התובעת 2) לטעון להטעיה, הפרות יסודיות וטעויות בכריתת ההסכם. הם ביקשו לבטל את החוזה. הנתבעים, הבנים ונשותיהם, טענו כי התובעת 1 הייתה יוזמת ההסכם והייתה מודעת היטב לתוכנו. בית המשפט בחן בהרחבה את המשא ומתן, ומצא כי התובע 1 ידע את היקף נכסיו וכי ההסכם משקף את ויתריו לשלום המשפחה. בית המשפט קבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח מצג שווא, טעות או כפייה, וכי כל הפרה אינה יסודית דיה כדי לבטל את ההסכם. זאת ועוד, התובעים לא פעלו תוך זמן סביר לביטולו. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובעים לשלם לכל זוג נתבעים הוצאות בסך 70,000 ₪. פסק הדין ניתן לפרסום עם פרטים מזהים שהושמטו.