עת"מ 13043-02-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למאות עתירות ובקשות שהוגשו לאחרונה על ידי מבקשי מקלט בישראל, המבקשות לבטל את החלטת המשיב שלא להכיר בהם כפליטים ולהעניק להם מעמד פליט, בשל סכנת חיים לכאורה בארצות מוצאם. הסוגיה המשפטית המרכזית היא האם אנשים אלה נופלים להגדרת "פליט" על פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) ולכן מגיע להם מקלט בישראל, או שמא הם מנסים לנצל את הליך המקלט המדיני מסיבות כלכליות או אחרות, כדי להאריך את שהותם במדינה. פסק הדין משרטט את הנהלים הישנים והחדשים לטיפול בבקשות למעמד פליט, תוך הדגשת הצורך בהקפדה על האחרונים, שלכאורה מחמירים יותר. השופט מדגיש את ההבחנה בין בקשות שהן לכאורה חסרות תוחלת, לבין אלה המציגות מקרה לכאורה של סכנת חיים. לגבי הראשון, בית המשפט דוחה כל צו ביניים שיעכב את הגירוש, ואילו לגבי האחרון הוא מעניק צו ביניים עד לדיון מלא. ההחלטה מתייחסת גם לתחולה רטרואקטיבית של הנוהל החדש על בקשות שהוגשו לפני יישומו, וקובעת כי הוא סביר ומידתי. יתר על כן, השופט מנחה את קבילות הבקשות, מדגיש את הצורך בראיות ועובדות קונקרטיות לתמיכה בטענה של סכנת חיים, ומרתיע עורכי דין מהגשת עתירות מעורפלות ובלתי מבוססות. במקרה הספציפי דנן, העתירה נדחית על הסף, שכן היא חסרת שחר, וטענות העותר סותרות את מעשיו ואת התבטאויותיו הקודמות. השופט מגיע למסקנה כי אין ראיות לסכנת חיים וכי הבקשה היא ניסיון להאריך את שהותו של העותר בישראל מטעמים כלכליים.