תלה"מ 14150-05-18

תקציר

פסק הדין עוסק בארבע תביעות שהגישו בני הזוג המתגרשים בנוגע ליתרת משאביהם לאחר גירושיהם, לרבות נכסי נדל"ן, ופינוי הבעל מדירת המגורים המשותפת להם. השופטת מפרטת את טענות בני הזוג בנוגע לשלושה נכסים הרשומים על שם האישה: דירה תל אביב 1, דירה נתניה ודירה תל אביב 2. השופטת דנה בהיסטוריה של רכישות הנכסים הללו, במימון הרכישות הללו ובשיפוצים שנעשו בדירה תל אביב 1. לגבי דירה תל אביב 1 קובעת השופטת כי טענת האישה כי הדירה נרכשה בכספה בלבד ויש לראות בה רכוש נפרד אינה תקפה. במקום זאת, בשל עלויות השיפוץ הניכרות שנטל הבעל והבנתו כי מדובר בדירה משותפת, מחליטה השופטת כי הבעל זכאי למחצית משווי הדירה במועד הקרע. השופט מצדד באישה בעניין דירת נתניה, ומאשרת כי היא נרכשה בכספים שניתנו לה במתנה על ידי קרוב משפחה ואין לכלול אותה ביתרת המשאבים. באשר לדירה תל אביב 2, שנרכשה לפני הנישואין ונרשמה על שם אמה של האישה, השופט קובע כי היא לא נרכשה במשותף ואין להתחשב בה ביתרת המשאבים. השופט מפנה גם לדו"ח המומחה לאיזון משאבים, שקבע כי האישה חייבת לבעל 212,909 שקל, ומורה להעביר את הסכום לבעל יחד עם פינוי הדירה על ידי האישה. השופט מחליט כי לא תשולם ריבית על הסכום המייצג מחצית משווי הדירה, נוכח ההשקעה הלא שוויונית של שני הצדדים ברכישתה ובהשבחתה. כמו כן, השופט דוחה את תביעת האישה לדמי שימוש נאותים ומורה על פינוי הבעל מהדירה, בכפוף לתשלום הסכום האמור. השופט מורה גם על מינוי מומחה שיעריך את שווי הדירה בעת הקרע. לבסוף, השופט קובע כי הבעל ישלם לאישה 25,000 ₪ שכר טרחה ומאשר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.