ת"א 16438-04-23

תקציר

השופטת בחנה ביסודיות את הטיעונים שהציגו הצדדים ואת המסמכים התומכים בהם. הם קבעו כי יש לדחות את בקשת הדחייה בהתבסס על תקדימים קודמים הקובעים כי השלב להכרעה בטענות סף פרוצדורליות אינו מאפשר הכרעה במחלוקות עובדתיות. אלה עניינים שנועדו להתברר במהלך המשפט לגופו של עניין. השופט התייחס גם למספר פסקי דין של בית המשפט העליון כדי לחזק את פסיקתם. בנוסף, הדגישה השופטת כי תקופת ההתיישנות בתביעות שאינן קשורות למקרקעין היא שבע שנים והיא מתחילה כאשר עילת התביעה של התובע מתגבשת לכדי עילה מוחשית, המאפשרת לו לפנות לבית המשפט. במקרה זה, זכותו של התובע לחוב הודתה במפורש על ידי הנתבע בכתב באמצעות הודעות וואטסאפ, אשר די בהן כדי לאפס את תקופת ההתיישנות. עוד ציינה השופטת כי סעיף 7 לחוק ההתיישנות חל כאשר התובע נמנע מהגשת תביעה משום שהנתבע הטעה אותו ביודעין, וסעיף זה נראה ישים במקרה זה. מכתב התביעה של התובעים עולה הסתמכותם על הבטחות הנתבעת בשל הקשר המשפחתי. משכך, בקשת הדחייה נדחית, והנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות בגין הליך זה, בסך 4,500 ₪ בתוך 30 יום מיום הצגת ההחלטה.