ע"א 4561/10

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע לבקשת פסילה. המקרה המקורי נסוב סביב סכסוך רכושי, בו טוענים המערערים, שהם יורשיה של אישה שנפטרה, לזכות לרכוש את דירת אמם המנוחה מהמשיב בתנאים מוגדרים. המערערים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, שהתבססה על דברים שאמר בית משפט השלום בחיפה בפסק דין קודם שהתייחס לתיק. עם זאת, בית המשפט המחוזי הביע ספקות לגבי הבסיס המשפטי של הטענה בשני דיוני קדם משפט, ולאחר מכן ביקשו המערערים לפסול את בית המשפט, תוך שהם מצטטים הערות של השופט שנתפסו בעיניהם כעוינות ומוטות. השופט דחה חלק מהאמירות שיוחסו לו והסביר את ההקשר של אחרות. הערעור, שביקש לסלק את השופט מהתיק, התבסס על הטענה שדבריו של השופט מעידים על היעדר משוא פנים. עם זאת, פסק הדין דוחה את הערעור וקובע כי דברי השופט, לרבות הבלתי ראויים, אינם מהווים עילה לפסילה. ההחלטה מדגישה כי עמדת השופט הייתה עמדה מקדמית, הנתונה לשינוי עם שמיעת הראיות, וכי המערערים לא הצליחו להביא הוכחות למשוא פנים או עוינות ממשית מצד בית המשפט. יתר על כן, פסק הדין מדגיש כי מתחים בין שופט לפרקליט, במקרה זה בשל תלונה קודמת, אינם מעידים באופן אוטומטי על דעה קדומה. מאחר שלא נמצאה עילה ממשית לפסילה, נצטווה השופט להמשיך לדון בתיק.