ע"ע 5579-09-19

תקציר

הערעור נסוב על תביעתה של המערערת נגד המועצה המקומית יאנוח-ג'ת ומדינת ישראל בגין תנאי פרישה מועדפים שהובטחו אך לא ניתנו, ולחילופין פיצוי בגין הטעיה ואופן התנהלותה לקראת פרישה. המערערת, שהועסקה במועצה למעלה מ-40 שנה, לא הסכימה לפרוש מוקדם אלא אם תקבל הטבות מסוימות שימנעו ירידה משמעותית בשכרה. לאחר משא ומתן ממושך, הציגה המועצה למערערת מסמך המפרט את ההטבות שתקבל עם פרישתה, לרבות מענק פרישה, פיצויי פיטורים בגין שנות עבודה עודפות ושישה חודשי הסתגלות (כולל הודעה מוקדמת של חודשיים). עם זאת, הטבות אלה היו כפופות לאישור משרד הפנים, אשר המועצה ידעה אך לא גילתה למערער. רק לאחר פרישתה של המערערת התברר לה כי המועצה לא קיבלה את האישור הנדרש, ולכן לא תקבל את מרבית ההטבות שהובטחו. בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי לא ניתן להיעתר לתביעת המערערת לתנאי פרישה מועדפים, שכן קיימת הצדקה משפטית לאי עמידתם על ידי המועצה, כנדרש בחוק. עוד מצא בית המשפט כי המועצה רימתה את המערערת והפרה את חובת תום הלב כלפיה. עם זאת, מאחר שהמערערת לא תבעה פיצוי כספי בכתבי הטענות שלה, בית המשפט לא יכול היה לפסוק לה סעד כזה. תחת זאת, דחה בית המשפט את הערעור והורה למועצה לשלם למערערת את הוצאות המערער בשתי הערכאות בסך 20,000 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה אם לא ישולמו בתוך 30 יום.