פ"א 327/09

תקציר

השופט, השופט י' אברהם, מצא די ראיות כדי להרשיע את המערערים בגניבה ובקשירת קשר. הראיות, שהיו נסיבתיות בעיקרן, כללו החזקה תכופה של חלק מהסחורה הגנובה על ידי המערערים, ניסיונותיו של המערער מס' 3 להעלים ראיות, ונתוני איכון סלולריים שמיקמו את המערערים בסמוך למקום הגניבה. השופט דחה את הסבריהם של המערערים, קבע כי הם חסרי אמינות, וקבע כי התנהגותם החשודה לא הוסברה כראוי. יתר על כן, השופט טען כי למערערים ניתנה הזדמנות להציג את הצד שלהם בסיפור במהלך המשפט, אך לא סיפק חלופות סבירות. עוד קבע השופט כי ראיות המיקום הסלולרי היו אמינות והתאימו לנרטיב הכולל של התביעה. באשר לחומרת העונש הסכים השופט עם הערכת בית משפט קמא וקבע כי העונש מידתי ביחס לעבירות שבוצעו, תוך הדגשת הצורך בפעולה מחמירה ומרתיעה במקרים כאלה. השופט הכיר בעקרון האחידות בגזר הדין, אך סבר כי היה צריך ליישמו בכיוון ההפוך, ולהטיל עונשים חמורים יותר על המערער מס' 1 בשל עברו הפלילי. אולם, מאחר שהמדינה לא ערערה על גזר הדין, שאלה זו לא נדונה עוד. השופט י' אברהם סיים את דבריו בהמלצה לדחות את הערעור כולו, המלצה שהתקבלה פה אחד על ידי הרכב השופטים. השופט נעתר גם לבקשת המערערים לעיכוב ביצוע צו המאסר לצורך הכנה ודיון בערעור לערכאה גבוהה יותר, תוך קביעת מועד חדש להופעתם.