עפ"ת 21726-01-12

תקציר

המערער הורשע על ידי בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו בנהיגה בשכרות לאחר שצרך סם מסוג קנבוס לפני הנהיגה. בית משפט קמא גזר עליו 24 חודשי פסילת רישיון נהיגה, מאסר על תנאי וקנס. הערעור מערער הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. המערער טען כי צריכת הסם שלו הייתה כדין על פי רישיון ממשרד הבריאות, ולכן אין להרשיעו בנהיגה בשכרות. עם זאת, בית המשפט קבע כי כוונת המחוקק ברורה, והיעדר ההבחנה בחוק בין שימוש רפואי ללא רפואי בסמים משכרים גרם לכך שטענת המערער אינה יכולה לעמוד. בית המשפט פירש את ההוראות הרלוונטיות באופן רחב, ומצא כי מטרת המחוקק הייתה לאסור על כל אדם לנהוג תחת השפעת סמים מסוכנים, מכל סיבה שהיא. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי אין לקונה בחוק, וכי הוראותיה הברורות של פקודת התעבורה חלות על המערער. בית המשפט דחה גם את טענת המערער להגנה מפני צדק בשל האופן שבו ניתן רישיונו. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון בערעור על העונש, והפעיל את שיקול דעתו להפחית את תקופת הפסילה בפועל לשנה בניכוי 95 ימים שכבר ריצה, ולבטל את עונש המאסר המותנה, בשל מצבו הבריאותי של המערער, עברו התעבורתי הנקי ומבחן האופי המוצלח שלו.