ת"א 4226-08-21

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך רכושי של תובע הטוען כי הייתה בבעלותו דירה נפרדת על קרקע בגבעת עמל לפני שנת 1961, המזכה אותו בפיצוי על פי תקדים משפטי קבוע. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה על יסוד טעמים פרוצדורליים שונים, לרבות מעשה של בית המשפט (הן השתק עילה והן השתק) וטיעוני סף כגון שיהוי, התיישנות והיעדר יריבות. עם זאת, בית הדין דוחה בקשות אלה לדחייה על הסף. באשר למעשה בית המשפט, מסביר השופט כי הדוקטרינה נועדה למנוע התדיינות חוזרת ונשנית ולהבטיח את סופיות ההליכים המשפטיים. בעוד התובע העלה נימוקים דומים בכתב הגנה קודם, השופט קובע כי התביעה הנוכחית אינה מקרה קלאסי של השתק עילה, שכן היא לא הוגשה כתביעה שכנגד בעבר. יתר על כן, השופטת מדגישה כי תוצאת התביעה הקודמת לא תישלל על ידי ההליך הנוכחי, שעיקרו קביעת פיצויים על סמך פסיקה קיימת של בית המשפט המחוזי. לכן, השתק הגנתי אינו חל כאן. על מנת שהשתק החברה יחול, מציין השופט, חייבת להיות החלטה פוזיטיבית בעניין הספציפי. במקרה זה, בעוד שבית המשפט המחוזי התייחס לכישלון התובע להוכיח את בעלותו העצמאית על יחידה בשנת 1961, הוא נמנע באופן בולט מלקבוע ממצא חיובי, ובמקום זאת השתמש בביטויים כמו "לא הוכח". מכיוון שהשתק החברה דורש החלטה חיובית, תנאי זה אינו מתקיים. השופט גם מסיק כי ראוי לאפשר לתובע את יומו בבית המשפט להציג את טיעוניו בנוגע לבעלות עצמאית על יחידה בשנת 1961, מה גם שהנושא לא נבדק לעומק קודם לכן. באשר לטענות הסף, השופט סבור שהן אינן מתאימות לדיון מקוצר ובמקום זאת קובע אותן לדיון בסוף ההליך. הנתבעים נדרשים לשאת בהוצאות התובעת בסך 10,000 ₪. ההחלטה ניתנת בהעדר הצדדים ומיום 31.5.2022.