ער"פ 5897/21

תקציר

הכרעת הדין האמורה מתייחסת לתיק של עבירת תעבורה בו הורשע המערער בהתעלמות מרמזור ברמזור. פסק הדין הראשוני, שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה בירושלים, הטיל קנס בסך 2,000 ₪ וחודשיים פסילת רישיון הנהיגה של המערער. המערער ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך לא התייצב לדיון. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור ואישר את ההרשעה וגזר הדין המקוריים. למעלה משנה לאחר מכן ניסה המערער להאריך את המועד להגשת ערעור נוסף, הפעם לבית המשפט העליון. טענותיו של המערער כללו חוסר שליטה בשפה העברית, התמקדות בנושאים רפואיים ואילוצים כלכליים המונעים ממנו לשכור ייצוג משפטי. עם זאת, רשם בית המשפט דחה בקשה זו, בנימוק של היעדר בדיקת נאותות מצד המערער וסיכויי הצלחה נמוכים בערעור. על החלטה זו הוגש ערעור, כאשר המערער חזר על טענות קודמות והציג ראיות חדשות בדמות תמונות וסרטונים המוכיחים לכאורה את חפותו. בית המשפט העליון, בדחותו את הערעור, הכיר בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשם בעניינים אלה ולא מצא עילה להתערב. בית המשפט שקל גם את השיהוי בערעורו של המערער, את ההצדקה (או היעדרו) לשיהוי זה, ואת סיכויי ההצלחה בהליך העיקרי. נוכח השיהוי המשמעותי של למעלה משנה, חוסר שקידתו של המערער בהמשך לערעורו, וסיכויי ההצלחה המוגבלים – במיוחד נוכח קביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר – אישר בית המשפט העליון את החלטת הרשם. לפיכך נדחה הערעור, וההרשעה וגזר הדין המקוריים נותרו על כנם. פסק דין זה משמש תזכורת ללוחות הזמנים והדרישות הנוקשים הכרוכים בהליכי ערעור, ומדגיש את הצורך בפעולה מהירה ונחושה במקרים כאלה.