ע"ע 24038-10-13

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למועד הגשת הערעור ולדרישה בתשלום אגרה. על פי תקנה 2(ד) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), יום ההגשה נחשב למועד תשלום האגרה. במקרה דנן, ניסתה המערערת לשלם את האגרה באמצעות הוראת קבע אך נמסר לה על ידי מזכירות בית הדין כי אמצעי תשלום זה אינו אפשרי, דבר שהוביל לעיכוב. הודעת הערעור הוחתמה כ"התקבלה" ביום הגשתה, אך האגרה שולמה במזומן מספר ימים לאחר מכן, ביום 10.10.2013. טענת המשיב כי אינטרס ההסתמכות שלהם נפגע עקב השיהוי לא התקבלה על ידי בית המשפט, מה גם שהמערערת כבר קיימה את פסק הדין בעניין המשיב הספציפי. בית המשפט שקל גם את סיכויי הערעור, ומצא כי טענות המערער מעלות סוגיות משמעותיות שצריכות להישמע בפני ערכאת הערעור. על פי הפסיקה הרלוונטית, נסיבות השיהוי, התשלום המהיר במזומן והסיכוי להצלחת הערעור היוו טעמים מיוחדים להארכת המועד האחרון להגשה. משכך, גם אם מתעלמים מההחלטה הראשונית מיום 14.10.2013, מאריך בית המשפט את מועד הגשת האגרה ל-10.10.2013, מועד תשלום האגרה במזומן. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש כי טעותה של המערערת לא הייתה בכך שביקשה שהמשיב ישמיע את ההוצאות, אך מאחר שהנושא לא הועלה, בית המשפט אינו פוסק הוצאות כלשהן בקשר לבקשה זו. החלטה זו הינה סופית וניתנה ביום 15.1.2014 בהיעדרם של שני הצדדים.