ת"א 717-09-09

תקציר

פסק הדין דן בתחולתן של שתי הוראות חקיקה המסמיכות את בית המשפט להורות לתובעים להמציא ערבות לתשלום הוצאות הנתבעים: תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי וסעיף 353א לחוק החברות. הראשונה מעניקה לבית המשפט שיקול דעת רחב לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותם של הנתבעים להימנע מהפסד הוצאות אם התביעה נגדם תידחה. בינתיים, האחרון יוצר חזקה כי חברה תובעת צריכה לספק ערבות כזו אלא אם הוכח אחרת. התובעת, חברה זרה, טענה נגד הטלת הערבות, וטענה להגנה לפי אמנת האג (סדר דין אזרחי). עם זאת, בית המשפט הבהיר כי האמנה נועדה להשוות את מעמדן של חברות זרות לאלו שהתאגדו בישראל ואינה מעניקה זכויות יתר. לפיכך, על בית המשפט לשקול גורמים נוספים, לרבות סיכויי התיק ויכולתו הכלכלית של התובע. השופטת קבעה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר יכולתה לשלם את הוצאות הנתבעים במידת הצורך וכי סיכויי ההצלחה של טענות שני הצדדים אינם ברורים. כתוצאה מכך, הכריע בית המשפט לטובת הנתבעים, והורה לתובע להעמיד ערבות בסך 420,000 ₪ או ערבות בנקאית צמודת מדד בתוך 30 יום. עוד החליטה השופטת שלא לעכב את ההליכים עד להפקדת הערבות וציינה כי סוגיית ההוצאות הנוגעות לבקשות תישקל בעת מתן פסק הדין.