בג"צ 1953/09

תקציר

פסק הדין דן בחוסר הגילוי של העותרים בנוגע לבקשותיהם ולקבלת היתרים. אי-חשיפתן של עובדות מהותיות אלה, הנוגעות ללב ליבו של ההליך, נתפסת כבלתי ראויה וכסיבה מספקת לדחיית העתירה. עם זאת, גם השופטים בחנו את העתירה לגופה. הם מצאו כי טענת העותרים כי הנחיית המשיב פוגעת בחופש העיסוק שלהם אינה משכנעת. ההוראה, המתנה, קבלת היתרי מרעה בהצגת רישיון הנהלת חשבונות, מהווה לכל היותר פגיעה עקיפה בחופש העיסוק. פגיעה זו אינה משמעותית דיה כדי להצדיק סעד של בית משפט, שכן היא רק מחייבת את העותרים להאכיל את צאנם במספוא קנוי במקום לרעות באדמות מדינה, דבר המקובל ממילא בחורף. יתר על כן, למדינה יש את הזכות להבטיח כי משאביה משמשים באופן חוקי ושוויוני על ידי משלמי המסים. עוד קבעו השופטים כי ההנחיה עומדת במבחני הסבירות והמידתיות, משרתת את המטרה של הקצאת משאבים ציבוריים באופן חוקי והוגן, ומהווה פגיעה מינימלית בחופש העיסוק. לבסוף הסכימו השופטים כי יש לדחות את העתירה ולכסות את הוצאות המשפט של המשיב, המומלצות בסך 20,000 ₪.