ע"פ 82/93

תקציר

עניינו של הערעור בהחלטה של שופט חוקר בעניין מותה של מרים אזוב, לפיה מותה נגרם כתוצאה מזיהום בפצע הניתוחי שלא ניתן היה לצפות באופן סביר. המערערת, בתו של אזוב, ביקשה לערער על החלטה זו. תחילה על בית המשפט להחליט אם יש לו סמכות לדון בערעור, שאינה מוקנית במפורש בחוק לגבי החלטות של שופטים חוקרים בחקירות סיבת מוות. הליך חקירת סיבות המוות הוא הליך אינקוויזיטורי מיוחד, שהוא פומבי ומנוהל על ידי שופט, ונופל בין הליכים פליליים לאזרחיים. קיימת זכות ערעור על צווים להוצאת גופות אך אין זכות ערעור כללית על החלטות אחרות של שופטים חוקרים, והחוק מתיר ליועץ המשפטי לממשלה לבקש משופט לחקור מחדש רק לאחר שהוצגו ראיות חדשות. מאחר שהחלטת השופט החוקר אינה מהווה קביעה משפטית סופית – אלא רק קביעה ראייתית לכאורה – ואינה פוגעת בזכויותיו של המערער או של כל "בעל עניין" אחר, מוצא בית המשפט כי אין לו סמכות עניינית לדון בערעור על החלטות אלה. לפיכך הערעור נדחה.