ת"פ 11991-04-22

תקציר

השופט החליט שלא להרשיע את הנאשם בעבירות של אלימות במשפחה למרות חומרת מעשיו, והדגיש כי מדובר במקרה חריג. ההחלטה התבססה על התפיסה כי יש לאזן בין חומרת העבירות שבוצעו לבין כלל ההרשעה והנזק הפוטנציאלי שגרמה ההרשעה, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם. השופט התייחס לטראומות הילדות של הנאשם, היעדר עבר פלילי והקריירה שלו כעובד ציבור המסכן את חייו למען אחרים כגורמים מקלים. כמו כן, הנאשם הביע חרטה אמיתית, נטל אחריות מלאה על מעשיו ועבר טיפול טיפולי, דבר המצביע על סיכון נמוך לפגיעה חוזרת. השופט התחשב גם ברצונה של המתלוננת לפיוס בין בני הנישואין ובאובדן הפוטנציאלי של מקור התעסוקה של הנאשם עקב ההרשעה. במקום הרשעה, הוטל על הנאשם לשלם דמי התחייבות משמעותיים, לבצע 300 שעות עבודות שירות והוטל עליו מאסר על תנאי. השופטת הדגישה כי אין לראות בתוצאה זו סובלנות כלפי התעללות בבני זוג אלא מסר לחשיבות השיקום, הזדמנות שנייה ומורכבות הסליחה החברתית. פסק דין זה נועד להעביר מסר רחב יותר לפיו החברה מעריכה שיקום וחזרה לחיים יצרניים, במיוחד עבור אלה התורמים לקידום החברה.