עת"מ 51107-04-19

תקציר

זהו סיכום פסק הדין של חמש עתירות שנדונו נגד החלטת מנהל רשות התעופה האזרחית לעדכן את התוכנית המבצעית של נתב"ג. העותרים, מספר יישובים ועיריות הסמוכים לשדה התעופה, טענו כי יש לבטל את ההחלטה מכמה טעמים. ראשית, הם טענו כי המנהל חרג מסמכותו שכן עדכון התוכנית האופרטיבית התבסס על שיקולי פיזור רעש שאינם בסמכותו. שנית, העותרים טענו כי ההחלטה אינה סבירה, שכן היא התבססה על מפות רעש ושרטוטים מיושנים ששירתו מטרות שונות ולא אושרו כדין. עוד טענו כי ההחלטה סותרת פסקי דין קודמים בפרשת בארות יצחק, וכי קיימות דרכים חלופיות שהיו יכולות לגרום פחות נזק. מנגד, טענו המשיבים, לרבות מנהל רשות התעופה האזרחית, כי ההחלטה התקבלה בסמכות, סבירה ואינה סותרת את פסיקת בית המשפט העליון. רשות התעופה האזרחית אחראית להבטחת בטיחות ויעילות הטיסה, כמו גם לשמירה על בטיחות הציבור ואיכות הסביבה, ולכן שקלה את פיזור הרעש לצד שיקולים מקצועיים נוספים. עוד ציינו כי ההחלטה התקבלה בהליך מינהלי תקין והתבססה על מידע עובדתי רלוונטי ומספק. בית המשפט הסכים עם המשיבים ודחה את העתירות. בית המשפט קבע כי למנהל רשות התעופה האזרחית נתונה הסמכות לקבל את ההחלטה, שאינה סותרת את תכנית המתאר הארצית או את פסק הדין בעניין בארות יצחק. ההחלטה, שהרחיבה את שעות הנחיתה על מסלול מסוים, התבססה על שיקולים ענייניים ונפלה בתחום מומחיותו של הבמאי, ולכן לא הייתה בלתי סבירה. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא פגם בהליך המנהלי שקדם להחלטה, והעותרים לא הביאו ראיות מספיקות לשיטות חלופיות להפחתת רעש. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.