פ"א 22752-11-19

תקציר

השופט מתחיל בהתנצלות על העיכוב במתן פסק הדין ולאחר מכן ממשיך לקבל את הערעור ולהפוך את החלטת בית המשפט קמא. השופט קובע כי אין בסיס חוקי להבחנה בין בנייה ללא היתר לבין בנייה החורגת מהיתר, שכן שתיהן נחשבות על פי החוק ל"עבודה אסורה". עוד הם מוצאים כי החריגה מההיתר במקרה זה היא מהותית, והגדרתו של בית משפט קמא כ"לא מהותית" אינה מדויקת. לדברי השופט, סמכותו של בית המשפט לבטל צו הריסה מוגבלת, והחלטתו של בית משפט קמא לעשות כן על בסיס עדיפות של הליך פלילי על פני צו הריסה מנהלי אינה מוצדקת על פי דין. זאת ועוד, המחוקק קבע במפורש כי צו הריסה מינהלי אינו פוטר אדם מאחריות פלילית, והבחירה בין הליכי אכיפה שונים נתונה לשיקול דעתה של הרשות האוכפת. השופט מדגיש כי תכליתו של צו הריסה מנהלי היא אכיפה מהירה ויעילה של חוקי התכנון והבנייה. מאחר שבית משפט קמא לא מצא פגמים נוספים בצו ההריסה, הוא מתקיים, והמשיבים מצווים לקיימו, אלא אם יהרסו בעצמם את הבנייה הבלתי חוקית עד למועד שנקבע. עוד מציינת השופטת כי המשיבים אינם צפויים לקבל היתר בניה בקרוב, אך מתוך התחשבות במצב החירום והעיכוב במתן פסק הדין, ניתנת להם ארכה עד ליום 5.8.2020 לביצוע ההריסה בעצמם, ולאחר מכן רשאי המערער לעשות כן עד ליום 5.8.2020, 2020.