ת"צ 2575-10-21

תקציר

השופט דחה את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית מכמה טעמים. ראשית, הבקשה לא עמדה בדרישות הבסיסיות לאישור תובענה כזו, שכן עילת התביעה שביסוד התביעה לא נמנתה בחוקים הרלוונטיים, ולמבקשים לא הייתה עילת תביעה אישית. התביעה גם לא העלתה שאלות מהותיות משותפות של עובדה או משפט, ואף לא הייתה הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך. השופטת הדגישה כי המסגרת המשפטית הישראלית לתביעות ייצוגיות היא מקוטעת וקיימת הסדרים ייחודיים לתביעות נגד רשויות, אשר במקרה זה הגבילו משמעותית את יכולתם של המבקשים להשתמש באפיק משפטי זה. בהמשך לפרטי המקרה, קיבלה השופטת את עמדת המשיב כי תקנה 10א לתקנות התעבורה חלה על אגרת הפיקדון הראשונה ולא על תקנה 290 לה טענו המבקשים. משכך, מצאה השופטת כי נימוקי המבקשים לתביעותיהם לא התקיימו, שכן האגרה שולמה עבור התקופה המבוקשת לאחר ביצוע ההפקדה, מה שהופך מקרה זה לשונה ממקרי ההחזר המפורטים בתקנה 290א. גם טענות המבקשים בנוגע לחישוב שכר הטרחה נדחו כבלתי רלוונטיות. באשר להפקדה השנייה, קבע השופט כי תיק זה כבר הוכרע בתובענה ייצוגית קודמת ונפל במסגרת "תיקי הקצה" שהוזכרו באותו פסק דין. השופטת קיבלה את הסברו של המשיב כי העיכוב בהחזר הפיקדון בגין מקרה שני זה נבע מעיכובים תפעוליים נקודתיים שנגרמו עקב שדרוגי המערכת. נמצא כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב בכך שלא הזכירו הפקדות נוספות שבוצעו במהלך התביעה, והשופטת קבעה כי הסוגיות שהעלו המבקשים כבר נבדקו לעומק בתובענה הייצוגית הקודמת. משכך, דחה השופט את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית והורה למבקשים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב, תוך שהוא קובע את הסכום על 10,000 ₪.