ת"א 1759/06

תקציר

המחלוקת בין עיריית פתח תקווה לחברת דן נסובה סביב דמי השכירות של חלקות קרקע שונות במתחם התחנה המרכזית בפתח תקווה. ראשית, בית המשפט פוסק בתביעתה של דן להחזר תשלומי דמי שכירות בגין 9 דונם מתוך סך 21 הדונמים שחכרה במתחם, לתקופה שבין ינואר 1992 לדצמבר 2001. מהראיות שהוצגו, לרבות הסכמים ושמאות מן העבר, עולה כי דן שילם דמי שכירות עבור כל 21 הדונמים, כולל 9 הדונם שבמחלוקת, מבלי שהועלו התנגדויות לפני שנת 2001. דן לא הציג ראיות משכנעות לגבי השימוש ב-9 דונם אלה בתקופה זו. לפיכך, התביעה להחזר נדחית, שכן החברה התקשרה באופן חופשי בהסכמים ואינה יכולה כעת לבקש להתנער מהם. שנית, בית המשפט דן בתביעת העירייה לדמי שכירות בחלקות 217–220, שהעירייה אפשרה בעבר לדן להשתמש בהן ללא תשלום. החלטה זו קשורה גם להסכם משנת 2002 לצמצום השטח המושכר. מאחר שדן ביקשה להקטין את השטחים שעבורם שילמה דמי שכירות, הייתה לעירייה הזכות לבטל את ההיתר לשימוש חופשי במגרשים אלה. כתוצאה מכך, עיריית פתח תקווה זכאית לדמי שכירות עבור חלקות 217–220 מספטמבר 2003 עד יוני 2006. לבסוף תבעה העירייה דמי שימוש עבור מתקן שטיפה שבנה דן בחלקה 322. חוות הדעת המוסכמת של השמאי, המהווה בסיס לחישובי שכר הדירה, כבר מסבירה את קיומו של מתקן זה. לפיכך, תביעת העירייה לתוספת דמי שימוש נדחית, שכן מדובר בכפל תשלום. סיכומו של דבר, תביעתה של דן להחזר דמי שכירות נדחית, העירייה זכאית לדמי שכירות עבור חלקות 217–220, ותביעתה לדמי שימוש במתקני שטיפה נדחית. בית המשפט מתווה גם מינוי רואה חשבון שיקל על חישוב שכר הדירה וקובע כי הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 50 אלף שקל, יישאו בחברת דן.