עמ"נ 53616-06-22

תקציר

פסק דין זה דן במידת התערבותו של בית המשפט בהחלטות ועדת הערר לערעורי הקורונה בנוגע לבקשות למענקים לעסקים לפי חוק הסיוע הכלכלי, שנועדו לסייע לעסקים לצלוח את תקופת הסגרים וההגבלות בתקופת מגפת הקורונה. החוק קובע קריטריונים לזכאות למענקים אלה, לרבות תנאי סף של ירידה במחזור העסקאות. בית המשפט מבהיר את מידת התערבותו בהחלטות ועדת הערר ומדגיש כי יתערב במקרים של טעויות יסודיות, חוסר תום לב או פגמים קיצוניים כמו השפעת שיקולים זרים. בית המשפט רשאי להתערב גם כאשר הוא מגלה טעות מהותית במסקנה המשפטית הנובעת מהערכה שגויה של העובדות. במקרה דנן, המערערת, עסק שהגיש בקשה למענק, הוחרגה מקבלת סיוע על סמך החלטת ועדת הערר כי עבודתה נופלת תחת ההגדרה של "עבודה ממושכת" לפי סעיף 8א לפקודה. בית המשפט מוצא כי החלטת הוועדה הייתה פגומה מיסודה, שכן היא הסתמכה על אי הבנה של בא כוח המערער, שאינו משפטן, שהובילה למסקנה משפטית שגויה. זאת ועוד, הוועדה העלתה טענות חדשות שלא הוצגו על ידי המשיב, תוך פגיעה בזכותה של המערערת להתגונן כראוי. עוד קובע בית המשפט כי הוועדה לא ביצעה בדיקה עניינית של הסכמות המערערת ודו"חות אסנ"א, אשר היו מלמדים כי היא אינה מקבלת תשלומים על בסיס אומדן, כנדרש בגין עבודה ממושכת. תחת זאת, הסתמכה הוועדה על דברי בא כוח המערערת, שלא נאמרו תוך התחשבות בהשלכות משפטיות. בנוסף, החלטת הוועדה לא הייתה מנומקת דיה, וגם החלטותיה של המשיבה בשלבי הבקשה וההשגה היו חסרות רציונל, דבר שפגע ביכולתה של המערערת להתגונן בעניינה. בית המשפט קובע כי עבודתה של המערערת לא היוותה עבודה ממושכת וכי לא היה מקום להחריגה מהמענק על פי קריטריון זה. זאת ועוד, המשיב לא הביא ראיות לסתור את הקשר הסיבתי המשוער בין הירידה במחזור העסקים של המערערת לבין משבר הקורונה. לפיכך, הערעור מתקבל, והמערערת זכאית למענקים עבור החודשים הרלוונטיים, בצירוף ריבית מתאימה והצמדה למדד. כן חויב המשיב לשאת בהוצאות המשפט של המערערת, בסך 25,000 ₪.