פ"א 39/06

תקציר

הערעור מתייחס לבקשה להארכת מועד לפי סעיף 13(ב) לחוק העבירות המינהליות לצורך הגשת בקשה להישפט בעקבות הטלת קנס מינהלי על המערער בגין הפרת חוק עובדים זרים. הבקשה הראשונית נדחתה על ידי בית הדין האזורי בשל איחור. המערערת טענה כי השיהוי בהגשת הבקשה למשפט נבע מטעות אנוש - הודעות הקנס טופלו שלא כהלכה על ידי מנהל החשבונות, שסבר כי מדובר בחשבונות שגרתיים לתשלום. המשיב טען כי רשלנות או טעות מצד עובד המערערת אינם מצדיקים את הארכת המועד. שגה בית המשפט המחוזי, לשיטתו של בית המשפט העליון, בכך שקיבל החלטה שהתבססה רק על סיכומי הצדדים בכתב, מבלי לקיים דיון. עוד קבע בית המשפט העליון כי יש צורך בדיון בעל-פה בהליך הפלילי, במיוחד כאשר יש צורך להכריע בשאלות עובדתיות, וכי אין לייחס את טעותו של מנהל החשבונות כולה למערער. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת, הערעור מתקבל, ובקשת המערער להארכת מועד להישפט בגין העבירות מתקבלת. בית המשפט העליון הדגיש כי מדובר בהארכה בהליך פלילי, הדורשת נימוקים רשומים, וכי המערער יעמוד כעת לדין לגופן של העבירות, מה שעלול לגרור עונשים כבדים יותר מהקנס המנהלי.