ע"ע 17777-10-13

תקציר

הערעור מתייחס לתביעתה של המערערת נגד הדסה לזכויות פיצויי פיטורים ופדיון ימי מחלה שלא נוצלו בעקבות פטירת בעלה לשעבר. בני הזוג התגרשו בשנת 2002 אך נישאו בשנית בטקס יהודי אורתודוקסי פחות מ-24 שעות לפני מות הבעל בשנת 2008. המערער תבע הטבות אלה כבן הזוג שנותר בחיים. בית המשפט בחן את מקורותיהן הנורמטיביים של הזכויות שבמחלוקת, וקבע כי הזכות לפיצויי פיטורים נועדה להגן על תלויים של העובד שנפטר, בעוד שהזכות לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו היא בהסכמה, על בסיס הסכם קיבוצי. הסוגיה העיקרית הייתה תוקף נישואיו של המערער למנוח. בית הדין האזורי קבע כי הנישואין הם "נישואין למראית עין" ולכן המערערת אינה זכאית להטבות שבמחלוקת. בית המשפט העליון הסכים וציין כי הנישואין נערכו כאשר המנוח היה בשלביה האחרונים של מחלה סופנית, ושני הצדדים ידעו שהנישואין לא יביאו לחיים משותפים או לתא משפחתי. בית המשפט הבחין בין נישואין "אמיתיים" לבין "נישואין למראית עין", והסביר כי האחרונים בטלים לצורכי המשפט האזרחי, שכן הם אינם נעשים לצורך הקמת משפחה אלא כדי לשמש בסיס לתביעת זכויות. מאחר שנישואיה של המערערת נכללו בקטגוריה זו ולא הייתה תלות כלכלית או אחרת בינה לבין המנוח, היא לא הייתה זכאית להטבות הנטענות. החלטה זו, הדגיש בית המשפט, אינה משפיעה על תוקף הנישואין ברמה האישית ואינה מטילה דופי כלשהו במערערת או בבעלה המנוח. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות הדסה בסך 7,500 ₪.