ת"א 13237-08-21

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתביעה אזרחית בה ביקש המבקש לממש שטר חוב לתשלום דמי שכירות שהמשיב חייב להם. המשיב התנגד לביצוע השטר בטענה כי הייתה נזילה במושכר וכי קיבל חשבון מים מופרז, המהווה טענת קיזוז כנגד דמי השכירות החייבים. בית המשפט דחה בעבר את בקשת המשיב לחופשה כדי להתגונן בטענה שטענת הקיזוז שלהם אינה מוצדקת, שכן הם לא הביאו ראיות מספיקות. בהליך קודם זה העלה המשיב את טענת הקיזוז כהגנה. המבקש טען כי בין הצדדים היה מעשה של בית משפט – עיקרון המונע מצדדים לדון מחדש בעניין שכבר הוכרע בפסק דין סופי – ועל כן יש לדחות את תביעתו הנוכחית של המשיב. לטענת המבקש, דוקטרינת השתק העילה, המונעת מבעל דין להגיש את אותה עילת תביעה פעמיים, חלה במקרה זה. עם זאת, השופט קבע כי השתק עילה חל רק כאשר הצד שהגיש את התביעה השנייה היה התובע בערכאה הראשונה, ובמקרה זה עמדות הצדדים התהפכו. לכן, תנאי זה עבור השתק לא התקיים. לאחר מכן פנה השופט לסוגיית ההשתק, המחייבת קביעה פוזיטיבית לגופה של החברה בהליך הראשון. הם הגיעו למסקנה כי ההחלטה הקודמת לא היוותה ממצא פוזיטיבי לגופה של טענת הקיזוז ולא הייתה ממצה בבירורה של המחלוקת. משכך, לא התקיים התנאי השלישי להשתקה, ולא התקיים כל מעשה משפטי בין הצדדים. משכך, דחתה השופטת את טענת המבקשת כי יש לדחות את תביעתו הנוכחית של המשיב בעילה של מעשה בית משפט. כן הורה השופט, לבקשת המבקש ובהסכמת המשיב, למחוק פסקאות מסוימות מכתב התביעה והעביר את הבקשה למסלול של הליך מהיר. התובע הונחה להתאים את כתב התביעה בהתאם בתוך עשרה ימים, והמזכירות הונחה לקבוע דיון קדם משפט. החלטת השופט התקבלה ללא הוצאות, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה.