ת"פ 28904-06-20

תקציר

בית המשפט קבע כי הודאתו של הנאשם בחקירתו ביום 12.9.2019 אינה קבילה כראיה. השופט פסק לטובת טענת הנאשם כי במהלך חקירתו ננקטו נגדו אמצעים פסולים, אשר פגעו ברצונו החופשי והיוו פגיעה בזכויותיו הבסיסיות. צעדים אלה כללו איומים לחקור את אחותו הקטינה ואת אביו, ברמיזה שלילית לכבודם, וכן חשש לביטחונו האישי בשל דיווחים קודמים שפרסם על אסירים. השופט סבר כי מדובר בפגיעה חמורה בזכויות הנאשם, שכן לא היה צורך חקירתי מוצדק בנקיטת אמצעים כאלה. יתר על כן, הנאשם חזר בו מהודאתו בהזדמנות הראשונה, מה שחיזק את הטענה כי היא לא ניתנה מרצון. השופט התייחס גם לדוקטרינת הפסילה השיפוטית והגיע למסקנה כי ההודאה אינה קבילה גם על בסיס עיקרון זה. חומרת הפגיעה בזכויות הנאשם, יחד עם היעדר ראיות ממשיות אחרות להוכחת אשמתו, הביאו לקביעה כי יש לזכות את הנאשם. הראיות הנוספות שהציגה התביעה לתמיכה בהודאה נמצאו בלתי מספקות ואינן חד משמעיות. לפיכך קבע השופט כי הנאשם יזוכה מהאישומים נגדו מחמת ספק סביר. פסק דין זה ניתן בנוכחות שני הצדדים ומיום 12.8.2021.