ס"ע 42004-01-12

תקציר

התובעת בתיק זה היא עובדת לשעבר במועדון ביליארד ירושלמי, אשר תובעת תשלומים שונים הקשורים לעבודה מהנתבעת, שלטענתה הייתה מעסיקתה. היא גם מבקשת מבית המשפט להרים את מסך התאגיד, להטיל על הנתבע אחריות אישית לתשלומים, בטענה שהחברה שבאמצעותה פעל לכאורה הייתה פיקציה שנועדה להונות עובדים ונושים. הנתבע, לעומת זאת, טוען כי מעולם לא היה מעסיקו של התובע, אלא עובד החברה בעצמו. פסק הדין של השופט פוסק לטובת הנאשם. הם קובעים כי אין די ראיות כדי להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל על הנתבע אחריות אישית לטענות התובע, שכן הוא אינו בעל מניות או דירקטור רשום בחברה – בעל המניות והדירקטור בחברה רשומים כחברה פנמית וכיחיד שפוטר מהתביעה לבקשת התובע, בהתאמה. זאת ועוד, השופטת קובעת כי לא ניתן להטיל על הנתבע אחריות אישית על פי כל הלכה משפטית אחרת, שכן הוא אינו "אורגן" של החברה כהגדרתו בחוק החברות, והתובע לא הוכיח די הצורך כי פעל כמעסיק, כבעלים או שהיה מעורב בהקמת החברה. השופט מציין את אופייה המפוקפק והמתחמק של עדות הנתבע, אך בסופו של דבר מגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה. משכך, התביעה נגד הנתבע נדחית, וכל צד מחויב לשאת בהוצאותיו.