ע"ע 306/08

תקציר

בית המשפט החליט לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, תוך שהוא מחזק את פסק הדין הקודם של בית המשפט המחוזי. המערערת טענה כי יש להטיל אחריות אישית על שני יחידים, יוסף ופנינה, בגין הסכומים שנפסקו כנגד השותפות, אך בית המשפט קבע כי המעסיק הוא השותפות עצמה, וכי לא ניתן להטיל על יוסף ופנינה, כנושאי משרה בחברה שהייתה שותפה בשותפות, אחריות לחובות השותפות. את ה"מסך" בין החברה לאיבריה לא ניתן היה להסיר במקרה זה. יתר על כן, בית המשפט לא מצא הצדקה להטיל על יוסף ופנינה אחריות אישית בגין עוולה או רשלנות, שכן לא הוכחו נסיבות חריגות, כגון הטעיה מכוונת או חוסר תום לב חמור. גם קביעתו של בית המשפט האזורי כי נחתם הסכם לתקופה קצובה בין המערערת לבין השותפות, שהופר, התקבלה, חרף טענותיו של מג"ל. בית המשפט בחר להסתמך על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, ולא מצא עילה חריגה להתערב. לבסוף, אישר בית המשפט את קביעתו של בית הדין האזורי בעניין שכרה של המערערת, והסכים כי הסכום הנקוב בהסכם הוא הנתון הנכון לשימוש בעת חישוב הפיצוי המגיע לו. כתוצאה מכך נדחה גם הערעור שכנגד, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו בערעורים. החלטה זו התקבלה ביום 4.11.2009.