סע"ש 4776-04-20

תקציר

פסק דין זה דן בתוקפו של חוזה עבודה ובנסיבות חתימתו, לרבות תנאי השעיה הקשור לרישיון העובד לעסוק בקנאביס רפואי. בית המשפט קובע כי החוזה תקף, שכן התקיים תנאי ההשעיה. כמו כן, הוא פוסק במספר נושאים נוספים הקשורים לשכר העובד, הפרשות לקרן פנסיה, החזר הוצאות דלק, הודעה מוקדמת על פיטורים, פדיון ימי חופשה ואי המצאת תלושי שכר. ראשית, בית הדין מאשר כי חוזה ההעסקה תקף ותנאי ההשעיה, הדורש רישיון לעסוק בקנאביס, התקיים. משמעות הדבר היא כי סעיפי החוזה ופרטיו, לרבות תנאי השכר, חלים על התובע. השופטת קובעת כי השכר המוסכם ישולם בערכים נטו, כאשר החברה אחראית במסים, ומורה לנתבעים לשלם לתובע 213,900 ₪ עבור תקופת העסקתו, המשקפים את השכר החודשי המוסכם של 23,000 ₪ נטו. שנית, באשר להפרשות לקרן פנסיה, בית המשפט מצדד בתובע, ומורה לנתבעים להפריש את הסכומים שנקבעו על בסיס השכר המוסכם. על הנתבעים לפצות את התובע בהתאם לתנאי חוזה העבודה. שלישית, התביעה להחזר הוצאות דלק נדחית בשל היעדר ראיות מספיקות שהציג התובע. למרות שבית המשפט מכיר בזכותו של התובע להחזר כאמור בחוזה, הראיות הלא ברורות והבלתי ניתנות לכימות אינן מאפשרות לקבוע את הסכום המדויק שהוא חייב. רביעית, גם סוגיית ההודעה המוקדמת נפסקת לטובת התובע. הנתבעים נדרשים לפצות את התובע בגין אי מתן תקופת ההודעה המוקדמת הנדרשת, שהיא 120 יום על פי חוזה העבודה, וכתוצאה מכך שולם תשלום של 92,000 ₪. חמישית, בית המשפט מורה על פיצוי בגין פדיון שבעה ימי חופשה, בסך 7,430 ₪ נטו, לאחר שהנתבעים לא הצליחו להוכיח את ניצול החופשה של התובע. שישית, הנתבעים חויבו לשלם 15,000 ₪ בגין אי מסירת תלושי שכר לתובע. החוק מחייב מעסיקים להוציא תלושי שכר, ולבית הדין יש סמכות להטיל פיצויים בגין אי עמידה. לבסוף, הבקשה להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על בעלי המניות נדחית, שכן התובע לא הוכיח נסיבות חריגות המצדיקות פעולה כזו. עם זאת, שתי החברות הנתבעות אחראיות ביחד ולחוד לפיצויים המגיעים לתובע. בסיכומו של דבר, הנתבעות, המורכבות משתי חברות, חויבו לפצות את התובעת ביחד ולחוד בגין הפרשי שכר, הפרשות לפנסיה, אי מתן הודעה מוקדמת, פדיון חופשות ותלושי שכר שלא שולמו, בסך 324,330 ₪, לצד הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. התשלומים ישולמו תוך 30 יום, ולתובע יש זכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלתו.