ב"ל 3879-08-12

תקציר

התובעת, המייצגת את עיזבונו של מר חיים תבור, מבקשת תשלום רטרואקטיבי של קצבת נכות מעבודתו עבור מר תבור, שנפטר בשנת 2009. מר תבור עבד כרתך במשך 25 שנה ונחשף לחומרים רעילים, שגרמו לו לפתח מחלת ריאות. עם זאת, עד 2006, מחלתו של מר תבור אובחנה בטעות כסרקואידוזיס, ללא קשר לתנאי עבודתו. טעות זו עיכבה את הגשת התביעה לקצבת נכות. החוק הרלוונטי, סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, מגביל את התשלום הרטרואקטיבי של הגמלאות ל-12 חודשים לפני הגשת התביעה. התובע טוען כי יש להחיל את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, שכן אי ידיעתו של מר תבור לקשר הסיבתי בין עבודתו למחלתו נבעה מסיבות שאינן תלויות בו. הנתבעת, המייצגת את המוסד לביטוח לאומי, טוענת כי לשונו הברורה של סעיף 296 אינה מותירה מקום לשיקול דעת וכי התביעה חסומה בזמן. בית המשפט מצדד בתובע, ומכיר בכך כי בורותו של מר תבור לא נבעה מרשלנותו אלא מהסתמכות סבירה על ייעוץ רפואי. עם זאת, פסק הדין מוגבל לנסיבות הספציפיות של מקרה זה, ובראשן הטעות באבחון, ואינו מהווה תקדים לנסיבות חריגות. בית המשפט מורה לנתבע לשלם לעיזבון קצבת נכות לתקופה שבין 1999 ל-2006, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה משנת 2007. בנוסף, הנתבע נדרש לשאת בהוצאות המשפט של התובע בסך 5,000 ₪. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום.