צ"ו 39960-01-10

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה של חברי קיבוץ שהם פנסיונרים, המבקשת לפסול החלטה של קרן פנסיה להפחית את תשלומי הפנסיה שלהם בכ-52%. המבקשים טוענים כי הקרן פעלה באופן חד צדדי מבלי להצדיק כי הקיבוץ וחבריו מהווים מפעל נפרד בתוך הקרן. עוד הם טוענים כי הקרן, בהיותה קרן הדדית, צריכה לשמור על יחס שווה בין כל החברים. הקרן המשיבה, לעומת זאת, טוענת כי תוכנית הפנסיה של הקיבוץ נקלעה לגירעון אקטוארי וכי הקיצוץ הכרחי. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות והטענות שהוצגו, מוצא כי המשיב לא הוכיח די הצורך כי הקיבוץ נבדל ממפעלים אחרים בקרן. עוד נקבע כי טענת המשיב בדבר היותו של הקיבוץ מפעל נפרד עומדת לכאורה בסתירה לעצם אופייה של קרן נאמנות. זאת ועוד, בית המשפט אינו משתכנע מטענת המשיב כי הפחתת התשלומים מוצדקת בשל שינויים בחישובים האקטואריים, וקובע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים בשלב זה. באופן ספציפי, היא מציינת כי הקיצוץ החד צדדי בהטבות משפיע באופן משמעותי על חיי היומיום של המבקשים, וכי המשיב יוכל לקבל כספים אלה בעתיד, אם יימצא זכאי להם. בנוסף, בית המשפט אינו מוצא כל חוסר תום לב מצד המבקשים. עם זאת, היא אינה מקיימת לחלוטין את עמדת המבקשים, ומציינת כי אם ייושמו הפחתות פנסיה עבור חברים אחרים בקרן, אותן הפחתות יחולו גם על חברי הקיבוץ. פסק הדין מדגיש כי מדובר באמצעי זמני עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית ומורה למבקשים לתת התחייבות לפצות על כל נזק שייגרם על ידי צו מניעה זמני זה. בסופו של דבר, ההחלטה להפחית את הקצבאות מתבטלת, והמשיב מונחה לשמור על המצב הקיים בהתאם להנחיות בית המשפט. הוצאות הבקשה ייקבעו בתום הליך התביעה העיקרי.