רע"א 6854/00

תקציר

מדובר בידועים בציבור המבקשים לאשר הסכם ממון על ידי בית המשפט לענייני משפחה בישראל, וכתוצאה מכך נערכו שורה של בדיקות משפטיות הנוגעות לתחולת חוק בית המשפט לענייני משפחה וחוק יחסי ממון בין בני זוג. בתחילה, בית המשפט לענייני משפחה סירב לאשר את ההיבטים הכספיים של ההסכם, בהיותו מוגבל לזוגות שנישאו כדין. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך זאת, וקבע כי לפי סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, זוגות ידועים בציבור יכולים לאשר הסכמים, תוך שהוא מדגיש כי אישור כזה אינו משווה את מעמדם לנישואין, אינו משפיע על צדדים שלישיים, ואינו מותנה בסכסוך קיים. בערעור שהגיש היועץ המשפטי לממשלה לאחר מכן נטען כי פרשנות זו מטשטשת את הגבולות בין נישואין לבין שותפויות אחרות, עלולה לפגוע במוסד המשפטי של הנישואין ולהשפיע על זכויות צדדים שלישיים ללא מעורבותם. עם זאת, בית המשפט אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואישר כי חוק בית המשפט לענייני משפחה משלים ולא סותר את חוק יחסי ממון, ומספק מסגרת להסדרת הסכמים בין ידועים בציבור, תוך שימת דגש על הסכמה מרצון על פני מצב משפחתי. בפסק הדין הודגש כי אישור ההסכם אינו מחייב צדדים שלישיים כלפי חוץ ונשען אך ורק על עקרונות כלליים של דיני חוזים וקניין. בסופו של דבר, פסק הדין מדגיש כי הכרה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לאשר הסכמים אלה משרתת את מטרת המחוקק למנוע סכסוכים, ולאשרר מחדש את האוטונומיה של ידועים בציבור בניהול יחסיהם הכספיים מבלי לפגוע במעמדו המשפטי המובהק של מוסד הנישואין. הערעור נדחה והוטלו הוצאות על המבקשת, מה שחיזק את המסגרת החקיקתית להתאמה של זוגיות מחוץ לנישואין בהסכמי ממון ללא הפליה חקיקתית.