ת"א 60062-11-18

תקציר

התובע, שהוא עצמאי, רכש מחברת הביטוח הנתבעת שתי פוליסות ביטוח: פוליסת ביטוח מנהלים, הנחשבת לביטוח מנהלים, ופוליסת ביטוח פרטית נוספת. התובע הגיש לבית המשפט תביעה לתגמולי ביטוח לאחר שאיבד את כושר עבודתו, לצד החזר פרמיות. בדיון קדם המשפט השני טען הנתבע כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בתביעה. הנתבעת טענה כי פוליסת ביטוח המנהלים, לפיה נפלה עילת התביעה העיקרית, נתונה לסמכותו הבלעדית של בית הדין האזורי לעבודה. המדיניות השנייה, שהיוותה חלק קטן מהתביעה, הייתה בסמכותו של בית המשפט האזרחי. הנאשם העלה טענה זו לאחר שהדיונים הסתיימו והפרוטוקול עמד להיחתם. התובעת טענה כי יש לדון בתביעה בבית המשפט האזרחי, שכן הפוליסה נרכשה ללא קשר ליחסי עובד-מעביד. בית הדין קבע כי פוליסת ביטוח המנהלים נופלת תחת ההגדרה של "קופת גמל", כלומר לבית הדין לעבודה סמכות בלעדית לדון בעילת התביעה העיקרית. בית המשפט מתח ביקורת על הנתבע על כך שהעלה את טענת הסמכות בשלב כה מאוחר של ההליך, וציין כי יש בה מידה של חוסר תום לב. עם זאת, מאחר שחלק מעילות התביעה היו בסמכותו של בית הדין, וכדי להימנע מבזבוז הצעדים הפרוצדורליים שכבר ננקטו, הפעילה השופטת את שיקול דעתה להעביר לבית הדין האזורי לעבודה רק את העילה הקשורה לפוליסת ביטוח המנהלים, תוך מחיקת העילה הקשורה לפוליסת הביטוח הפרטית. לתובע ניתנה האפשרות להגיש תביעה חדשה בגין עילת התביעה האחרונה בבית המשפט האזרחי, או שהצדדים יוכלו להכריע בגורלה של עילה זו מחוץ לבית המשפט, בהתאם לתוצאה אליה הגיע בית הדין לעבודה. עוד הורה השופט כי התובע לא יישא בהוצאות משפט, בהתחשב בנסיבות.